כמה מילים עלי

כגיאוגרף וחוקר המורשת הכרטוגרפית של ישראל, עסקתי במסגרת מחקריי המקיפים בהיסטוריה של המדידות, המיפוי והצילום-האווירי של מדינתנו, מאז מלחמת העולם הראשונה. למדתי ולימדתי שהפעילות הגאודטית, הכרטוגרפית והצילומית יצרה אוסף עשיר ומרתק המתעד חזותית את פני הארץ ככלי חיוני לתיעוד, מחקר ולימוד. במועד הפקתו חושף התיעוד החזותי אירועים בשטח, גם זמניים, ובעזרתם ניתן להתחקות אחר תמורות בנוף, לעקוב אחר פעילות האדם וטביעת חותמו ולהאיר אירועים היסטוריים שלעיתים אינם ידועים או חולפים

אמצעי מחקר אלו חושפים לעיתים את "היוצרים השקטים" של התיעוד החזותי: אלו אנשי המיפוי והצילום אשר הודות לעבודתם ניתן לעקוב אחר המניעים האישיים שלהם, או הרקע למשימותיהם, שעשוי להיות פרק מרתק בכתיבת ההיסטוריה שלנו

אלפי תצלומי-האוויר שצולמו מאז ראשית הטיסות בארץ, החל ב-1913, מלחמת העולם הראשונה ותקופת המנדט הבריטי, הם התשתית לאוספי התצלומים שעליה יצרתי את ארכיון תצלומי-האוויר ההיסטוריים של ישראל, במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז אני דבק בשילוב הכלים החזותיים כחלק בלתי נפרד בכול כתיבה מתעדת

בכמה מפרסומי, בתחום האישי, נתתי ביטוי לשנים של מחקר ושחזור נסיבותיהם של שני אירועים מכוננים בחיי ובחיי משפחתי. שניהם קשורים למאבק של יחידות הפלמ"ח להקמת מדינת ישראל העצמאית. אחי הגדול, יהודה גביש, נפל עם שלושה-עשר מחבריו, בגשר אכזיב, במהלך פעולת "ליל הגשרים" ביוני 1946, בו פוצצו לוחמי הפלמ"ח גשרים אסטרטגיים ברחבי הארץ. אח שני, ישעיהו, נפל בשבי הלבנוני ב-1947, עם ארבעה אחרים, בעת סיור בגבול לבנון. החמישה שוחררו רק בעקבות הסכם שביתת הנשק לאחר מלחמת העצמאות. פרסמתי את תוצאות המחקר והתיעוד של הקורות הללו בשני ספרים, אשר היוו גם בסיס לשני סרטים דוקומנטריים